גרושה בת 49 שחיה בזוגיות שנייה מוצלחת: למה צריך לשאוף לחיות במונוגמיה כאשר אפשר לשפר את החיים עם בן זוג חדש?

ישנם מצבים, לאחר שכל הנסיונות לפתרון הבעיות העלו חרס, שלא נותר אלא להיפרד ולנסות להצליח בסיבוב שני. חשוב לצאת לדרך חדשה אחרי הלקח מהנישואים או הזוגיות שנכשלו. בתקופה האחרונה ניתן לראות יותר ויותר נישואים שלישיים ורביעיים, וזו עדות לאי עיבוד לקחים וחזרה על טעויות. למרות הכל, אני חושבת שלפני שמפרקים את החבילה, צריך להשקיע את המקסימום כדי להעשיר ולשפר את הזוגיות הראשונה. אם זה לא מצליח לפחות מרוויחים לקראת הזוגיות השנייה.

בן 60, נשוי ותיק, אב לילדים וסב לנכדים: אשתי מאוד מקנאה לי וסצינות הקנאה גוררות מריבות, מתחים וברוגזים לאורך זמן. לא פעם חשבתי לעזוב את הבית,ושמחתי לקרוא שניתן לטפל בזה. הצעתי לזוגתי ללכת לטיפול, אבל היא סירבה. האם ניתן לטפל בבעיה אם רק אני אעבור טיפול?

בסיטואציה מעוררת קנאה יש חשיבות לאופן ההתייחסות של בן הזוג מושא הקנאה. ככל שהתגובה תהיה תומכת ומרגיעה כך תרד עוצמת הקנאה, לעומת מקרים שבהם נכנסים בני זוג לוויכוחים מרים, מאבקים ומלחמות. אתה בהחלט יכול לקבל ייעוץ כיצד לנהוג במצבים שבהם אשתך נתקפת בקנאה, אולם לא ניתן יהיה לטפל בשורש הבעיה אם לא תקבלו טיפול זוגי. אני ממליצה לך לשכנע אותה לבוא לטיפול כדי שתוכל לעזור לעצמה להימנע מהחוויה הרגשית שקשה עבורה לא פחות מאשר לך.

תושב הקריות: אם בני זוג זקוקים לייעוץ לפני שהם נישאים, האם יש בכלל עתיד לזוגיות שלהם?

זו מחשבה די שכיחה בקרב גברים, שמאמינים שאת הבעיות אפשר וצריך לפתור לבד, מתוך הנחה שזר לא יטיב להבין את הדינמיקה שבין בני הזוג כמו הנפשות הפועלות (ואכן, ישנם מקרים שבהם בני זוג מצליחים לפתור את בעיותיהם בעצמם). לצערי, בשלוש השנים האחרונות אני נתקלת ביותר ויותר זוגות שמחליטים לפרק את הנישואים אחרי שלושה חודשים עד שנה. בדרך כלל זוגות שבאים לייעוץ לפני הנישואים, ובאים מעט מאוד, הם אלה שמחליטים להתמודד עם הקשיים דווקא בזכות האהבה הגדולה שביניהם ומחשש שהיא תיפגע בגלל אותם קשיים. יש בעיות שניתנות לגישור, יש הלומדים שאפשר לחיות עם הבעיות בלי לערער את הבסיס האיתן של הזוגיות, ויש גם מי שמחליט לוותר על הנישואים כשלא ניתן להגיע להבנות. ועדיפה שעה אחת קודם.

אשה בשנות ה-50 לחייה: אני אם לבת הנשואה זה שנה וחצי לבחור מוצלח, למעט התקפי הקנאה שלו. בתי מתרגמת את התנהגותו כביטוי לאהבתו הגדולה אליה, אבל אני חוששת שזה עלול להוביל לפגיעה בה. האם אני צריכה להזהיר אותה ולהכריח אותם לגשת לטיפול?

כאם אני בהחלט מבינה את חששותייך ודאגתך לשלום בתך. אולם שתיכן מפרשות את התנהגות הבעל באופן שונה לחלוטין, ולכן התערבותך עלולה לקומם גם את בתך ובוודאי את בעלה, ובמקום להועיל רק תזיקי. אני ממליצה לך לשוחח איתה ביחידות ולשתף אותה בחששותייך - לא מעמדה של מבקרת ומנבאת שחורות אלא כמאירת דרך שמאפשרת לבתך להסתכל פנימה ולעשות חשבון נפש. והכי חשוב, נסי לטעת בה את התחושה שאת איתה בכל מצב. תפקידנו כהורים הוא יותר להאיר ופחות להעיר.