"מעברים"

מרכז להעשרת חיי הפרט והמשפחה

מי אנחנו?


מכון מעברים הוקם בשנת 1988 מתוך אמונה כי משפחה היינה מקור הביטחון העיקרי לכל מרכיביה.
המרכז נותן מענה במקום אחד למכלול בעיות המשפחה.
הגישה הטיפולית מושתת על ראיית המשפחה כמערכת דינמית המתפתחת ומשתנה,
כל שינוי בהתפתחותה כיחידה וכל שינוי של היחיד בתוכה מהווה שלב מעבר שטומן בתוכו משברים המצריכים התארגנות מחדש.

המשפחה עבור כל אחד וכל אחד עבור המשפחה.
במכון מעברים מעניקים כלים ייחודיים להתמודדות באמצעות טיפול פרטני ,זוגי ומשפחתי 
ע"י אנשי מקצוע מומחים בעלי ניסיון רב.

שיטות הטיפול הנן רבגוניות ומותאמות ספציפית לבעיה ולאדם וכוללות בין השאר:
טיפול פסיכודינמי,טיפול פסיכותרפי ממוקד,טיפול קצר מועד משימתי וממוקד במטרה.

במכון קיימים טיפולים תומכים: אימון אישי,העצמה אישית
המכון מעניק שירותי סיוע וליווי משפטי,גישור וכן יעוץ פסיכיאטרי
מי אנחנו?

מנהלת מכון מעברים


אורלי שלומי חליוה MSW הקימה את המרכז ומנהלת אותו מזה 31 שנים.

צוות המטפלים


אורלי שלומי חליוה maw

מטפלת מדריכה מגשרת מומחית לטיפול ביחיד בזוג ובמשפחה, מומחית לטיפול בחרדות והעצמה, מדריכה מוסמכת מרצה בכירה

דינה מאור MSW

מטפלת ביחיד זוג ומשפחה מומחית לטיפול בהתמכרויות

עדי קליין

ביבליותרפיסטית M.A מתמחה בטיפולים פרטניים לילדים טיפולים דיאדי -הורה-ילד הדרכות הורים

שרון שחר חליוה

עו״ד נוטריון ומגשרת. עורכת דין ,נוטריון שירותי עריכת דין בתחום המשפחה

מניעת גירושים

טיפול זוגי

.

זוגיות ארוכה זה אפשרי?


זוגיות ארוכה זה אפשרי?
מסקרים שנערכו לאחרונה עולה שהשנים שוחקות בהדרגה את הזוגיות, ומתבטאות בכמות הולכת ופוחתת של הפגנת חיבה, שיתוף פתוח וכנה בקשיים, תחושת אינטימיות וקיום יחסי אישות. זאת, לעומת עלייה בכמות הגירושין ומקרים של בגידות. התוצאות בוודאי אינן מפתיעות אתכם אם הנכם מצויים בקשר זוגי ממושך, וסביר להניח שתוכלו להוסיף על הרשימה עוד צרות משלכם. מטבע הדברים עולות השאלות - מה קרה לנסיך שבו התאהבת ולנסיכה בה חשקת? להיכן נעלמו הימים הנפלאים? האם ניתן לצאת מהתקיעות ולהחיות את הזוגיות?
 
לדעתה של אורלי שלומי חליוה, מומחית לטיפול זוגי ומשפחתי, התשובות טמונות בניגוד שבין אוטופיה למציאות

 

נדמה שזוגיות מתחילה בתרועה רמה, ומממשיכה בקול ענות חלושה
 
ראשית יש להבין שזוג בתחילת דרכו עדיין אינו "זוגי". בתקופה הראשונית של ההתאהבות משחקים תפקיד מרכזי תהליכים פסיכולוגיים וגופניים, שלכאורה מגשימים את הפנטזיות לגבי בן הזוג המושלם, ומעוורים אותנו מלראות לעומק את מכלול אישיותו. הקשר מבוסס על התרגשות, משיכה ותשוקה - שהם הדרך הקצרה לתחושת האוטופיה של ההתחלה.
 
ומה קורה בהמשך?
החיים. כלומר, המציאות שמורכבת מכל מה שמביאים בני הזוג עימם - שאיפות, תקוות, פנטזיות, צורך באינטימיות ובחופש, ותפיסות עולם שנבטו במקומות שונים. הקסם המשכר שמשל בתחילת היחסים דועך בהדרגה ושב לרמה הנורמלית, ואליו מצטרפת שגרת העבודה, המשפחה, רפואה ובריאות, ומטלות היומיום.
 
והזוגיות?
כדי להיות בתוך זוגיות צריך לעבור דרך ארוכה בה שזורים תהליכים התפתחותיים של היחיד, הזוג והמשפחה, שלא לדבר על משפחת המוצא. לאורך כל הדרך שזורים בתהליך בניית הזוגיות צמד ניגודים דיכוטומיים: מציאות - אוטופיה. הקוטביות ביניהם יוצרת את הקושי ואת התקיעות, ואילו האיזון והשילוב ביניהם יוצר את הצמיחה והלבלוב. את בני הזוג עצמם אני משווה לא פעם לשני קיפודים שחיו בקוטב הצפוני, קפאו מקור והחליטו להתקרב. ואולם, ככל ששני הקיפודים התקרבו כך דקרו זה את זו ונאלצו להתרחק, ומאידך ככל שהתרחקו כך קפאו. במשך השנים עליהם להכיר אחד את השני וללמוד כיצד לחיות חיים משותפים בכל המישורים. למעשה, עד עצם היום הזה הם מחפשים את האיזון המתמיד שבין קרבה למרחק, מצב שמצד אחד יחמם אותם ומצד שני לא ידקור. זהו תהליך ממושך הדורש זמן, סבלנות וכבוד הדדי.
 

להציל את הזוגיות


להציל את הזוגיות
משבר בנישואין? יש פתרונות
נכון, זוגיות אינה תמיד גן הוורדים שעליו חלמנו תחת החופה, ולעתים היא נראית יותר כמו שדה קוצים. אחת הדרכים הנפוצות בימינו ליציאה מהמבוך, היא לחתוך את הקשר ולצאת שוב למסע אל האושר. יחד עם זאת, לפני שמפרקים את החבילה כדאי לשמוע מה יש לאורלי לומר לכם.

מספר הזוגות המתגרשים בישראל עולה מדי שנה, ואלמלא דובר בנושא כה טעון ניתן היה לומר כי זהו טרנד של ממש. גם בשנה האחרונה חלה עלייה של כמעט 6% בשיעור הזוגות המתגרשים, שעומד על 11,219, ואם תכפילו את המספר בשניים תגיעו לסדר גודל של עיר קטנה. השאלה המתבקשת היא, האם כל המקרים חייבים להגיע למדרגות הרבנות, או שמא ניתן לפעול ולהציל את הזוגיות? את התשובה מספקת אורלי שלומי, מומחית לטיפול זוגי ומשפחתי.

אולי לא נועדנו לחיות בזוג לתמיד?
עקרונית אני חולקת על כך, ואספר לכם סיפור: לאחרונה נסעתי עם בני משפחתי לאגם החולה לצפות בלהקות העגורים שהגיעו לביקור מרוסיה הקפואה. לצד האגם ניצב שלט ובו פרטים אודות העופות הללו: מין, מוצא, הרגלים ומאפיינים נוספים. בתוך הטקסט הסתתרה הפנינה: "העגורים חיים בזוגות כל חייהם". בן זוגי, שהסב את תשומת ליבי למשפט, הציע לי לתלות אותו בקליניקה לטובת כל אותם בני זוג שאיבדו בדרך את ההבטחה שלהם לעצמם ולבני זוגם להיות שם לנצח. אני מאמינה שכמו העגורים, גם בני האדם מכוונים לזוגיות שתתמוך, תכבד ותסייע להם לצמוח ולהתפתח. זוהי שאיפה טבעית ובסיסית שאיננה תלויה באוויר, אלא ניתן ליישום ולהגשמה לכל אורך החיים.
 

 

אם כך, היכן נעוצה הבעיה?
גברים ונשים לא פעם מתלוננים שהתשוקה והאהבה ברחו מחלון זוגיותם, ומחפשים את הלהט במקום אחר, למרות שהפתרון נמצא תמיד בתוך הזוגיות. שוב ושוב עולים הטיעונים בתוך חדר הטיפולים ומחוצה לו  - "נגמר לי ממנה" "מתה לי האהבה" "פגשתי מישהי אחרת", ואני שואלת את עצמי למה? גם אם נחליף, מי מבטיח שזה לא ייגמר שוב כי פתאום הגיע מישהו מפתה יותר? למעשה, הדגש בזוגיות הוא במהות ולא בבן הזוג. הסטטיסטיקה מראה כי יותר זוגות מתגרשים גם בנישואין שניים ולעתים גם בשלישיים, שלא בהכרח יותר מוצלחים מהראשונים. במילים אחרות, לא החלפת בן הזוג היא מהותית אלא העבודה על הקשר הזוגי.
למה הכוונה ב- "עבודה על הקשר הזוגי"?
כל זוגיות עוברת שינויים טבעיים במשך השנים: החיזור של השנתיים הראשונות לנישואין מתמסמס, לידת הילד הראשון, המעבר להורות, ילדים נוספים ועוד. כולנו מכירים גם את גיל ההתבגרות המאוחר, הטיולים למזרח ומשברי גילאי ה- 30 ו- 40, שאף פעם אינם דומים לגיל 50. זוהי התפתחות דינאמית שמאלצת אותנו לעשות שינוי תמידי בתוך הקשר הזוגי. עלינו לשנות ולהשתנות, ללמוד כיצד להתפתח, לראות, להבין ולכבד זה את זו בכל שלב ושלב מחדש. השינויים הללו מכניסים מתח, גירוי, ערנות והתרגשות שמעשירים את הזוגיות, ומובילים אותה שזורה בהורות לאורך כל הדרך.

 

מה ההבדל בין זוגיות מוצלחת למשבר?
הקושי מתחיל כשלא מקבלים את השונה ומכילים את השינוי. כאשר נתקעים בשלב סטטי ולא צועדים בהתאם למצב, לסביבה ולנסיבות, מבלי להקשיב לזמן, לגוף ולנפש שממשיכים להשתנות. מאידך, ביחד מוצלח חייב לכלול הדדיות ושוויוניות. מצב בו בן הזוג נותן למערכת היחסים את כל שהוא יודע ויכול, וכשנוצר שוב ושוב מרחב פתוח שמאפשר צמיחה ושינוי עבור השניים. חשוב לציין שלעתים בני הזוג מצליחים להתחדש, להכיל ולהיפתח לשינויים בכוחות עצמם, אך לא פעם תחושת התקיעות והיעדר הריגוש מובילים למשבר שעשוי להימשך זמן רב
לפעמים נראה שזוהי דרך ללא מוצא, מלבד גירושין
אני מאמינה שניתן ורצוי לעשות ככל האפשר על מנת להציל את הזוגיות. אפילו רגע אחד לפני שמתגרשים חובה על כל זוג לעבור ייעוץ, הכוונה וטיפול זוגי בעיקר אם יש ילדים. חשוב להבין כי מומחה המתבונן על תמונת הזוגיות יכול לראות דברים שהשניים אינם מצליחים לראות, ולו משום שהם בעצמם נמצאים בתוך התמונה, רגישים ורגשניים. אין ספק כי בשלב זה הזוגיות זקוקה לשינוי מהותי, ו- "פסיכותרפיה ממוקדת שינוי" בהחלט יכולה לסייע.

שלושת התנאים להצלחה זוגית


שלושת התנאים להצלחה זוגית
זוגות רבים מתנהלים מזה זמן בקשר בו הם אינם חשים סיפוק, ושאינו מאפשר להם לצמוח ולהתפתח. ואולם, הפחד מפני שינוי התנהלותם האישית והמשותפת משתק אותם, ומשאיר את הזוגיות תקועה. על כן, חשוב לזכור שלא מדובר בגזירת גורל, ושבהחלט ניתן להחיות את האהבה בעבודה משותפת ובעזרת אנשי מקצוע מתחום הטיפול הזוגי.
תחושות של שעמום, ריקנות, תסכול ואפילו ייאוש הן מנת חלקם של לא מעט אנשים המצויים בקשר זוגי. בתוך כך, הנטייה היא להסתיר ולהכחיש את הרגשות השליליים, ולומר שבעצם הדברים מתנהלים פחות או יותר בסדר. בבסיס ההתנהלות הזו עומד הפחד מביצוע שינויים בהתנהלות הזוגית, שעלולים להוביל לכאורה לסיום ולפירוק הקשר. הבעיה היא, שדווקא ההימנעות מנציחה את התקיעות, ובני הזוג אינם מצליחים לאפשר זה לזו להשתנות עם מעגלי החיים. האם המשמעות היא שנידונתם להיות תקועים לעד בזוגיות עגומה? מה בכל זאת תוכלו לעשות?

האם קיים הבדל מהותי בין יחסים זוגיים שמתחילה אינן מוצלחים , לעומת כאלה שרק במהלך הדרך משהו משתבש? 
לפי הגישה שלי, אין "זוגיות מתאימה" אלא יש "זוגיות מותאמת". כלומר, זוגיות אכן נשענת מלכתחילה על קשר בין שני אנשים שמתאהבים ונמשכים זה לזו, למשל בשל קווי דמיון משותפים, תכונות שנתפסות כאטרקטיביות או סיפוק של צרכים מודעים ובלתי מודעים. ואולם, אין זה מספיק על מנת ליצור קשר זוגי. למעשה, זוגיות טובה בנויה על עבודה הדדית למותאמות, אשר מחייבת לעמוד ב-3 תנאים שכל זוג יכול לקיימם. יחד עם זאת, על פי הספרות המקצועית 10% מהזוגות לא יצליחו בכל מקרה, ואלו לרוב זוגות שאין ביניהם משיכה מינית, שערכיהם מנוגדים ולא ניתנים לגישור, וכשיש התאהבות ואהבה עם גורם שלישי.

שלושת התנאים להצלחת הנישואין הם:

  1. נכונות להשתנות ולא לצפות או לחכות שהאחר יעשה זאת. חשוב לזכור שאין יכולת לחנך מבוגרים ועל כן הדבר היחיד שאפשר הוא לבצע שינוי בעצמי, ומכאן יבוא השינוי אצל האחר.
  2. לתת שלא על מנת לקבל, כלומר שהראייה תהיה טובתו של האחר. כמו כן, על קבלת הזכויות להגיע מתוך מילוי חובות שכן זכויות לא דורשים אלא יוצרים, והן תוצאה של מילוי חובה.
  3. מוטיבציה גבוהה לשלום בית, ללא אופציה לפרק.
מובן שלתנאים הללו יש ביטוי מעשי בתקשורת היומיומית ובהתנהלות זה מול זו. הם דורשים מבני הזוג לחשוב ביחד, לדבר ולשתף מבלי להטיח, להאשים, להרים קול או שלא לתת לאחר לסיים את דבריו.

מדוע אנשים בוחרים להישאר בזוגיות לא טובה מבלי לשנות ?
לצערי, הרבה מאוד אנשים נשארים בתוך מערכת יחסים קשה מתוך פחד לשנות, ולא מתוך העדפת המערכת הקיימת. בדרך כלל, פחד משינוי נובע בעיקר מתלות. כאשר אחד מבני הזוג תלוי בשני ובמיוחד מבחינה כלכלית, בריאותית וסטאטוס חברתי, ההעדפה היא להשאיר את המצב הקיים והמוכר במקום להתמודד עם שינוי שאינו מוכר. הפחד כרוך במחשבה שאם ייעשה שינוי אזי הקשר יתפרק, או שמקומו של האדם בקשר יתבטל. ואולם, חשוב לזכור ששני אנשים חייבים לעשות שינויים על מנת לצמוח ולהצמיח את הקשר, ושאפשר וצריך להשתנות כדי לשמר את הקשר לטווח הארוך. למעשה, החשיבה לפיה שינוי יפרק את הקשר היא זו שמפרקת אותו ומשמרת מערכת זוגית קשה ומאמללת.

כיצד אנשים ממשיכים להתנהל בתוך מערכת יחסים כזאת? 
במצבים כאלו אנשים בדרך כלל עושים אוטוסוגסטיה, כלומר הם משכנעים את עצמם שהכל בסדר ושאפשר להמשיך כך. בנוסף, הם מפצים את עצמם בנוחות כלכלית ובפיצויים חומריים למיניהם, או לחילופן בנוחות מוסרית וערכית. באותו הזמן, הם ממתינים בסתר לפעם הבאה שבה יחסיהם ייקלעו למשבר חריף ויקרסו. אגב, אין ספק שהימנעות משינוי כרוכה ברווח מסוים, כך שמי שבוחר לא לשנות מרוויח את ההישארות בשליטה ובמוכר, גם אם המוכר לא טוב.

אם כך טיפול זוגי יכול להיחשב כאיום?
נכון. לכן חשוב להדגיש שבין אם משנים באופן עצמאי או בעזרת מטפל זוגי, שינוי בזוגיות אינו מביא לפרידה. יחד עם זאת, במצבים שתיארתי בני הזוג אינם יכולים לעשות את השינוי לבדם, ולו בשל העובדה שהם מכירים רק סיפור אחד שמתקבע במחשבתם. על כן, צריך גורם שלישי שיאפשר להם לבצע את השינוי. לצערי, התפיסות התרבותיות שרווחות בעידן שלנו מובילות לכך, שאותו גורם שלישי במקרים רבים הוא בכלל מאהב או מאהבת.

טיפול זוגי באמת יכול להתמודד עם התנגדות לשינוי? האם ההשקעה שווה את התוצאות ? 
ראשית, עצם הפנייה לטיפול זוגי היא בפני עצמה צעד המעיד על רצון בשינוי. שנית, איש מקצוע מיומן יכול לסייע רבות למציאת פתרונות למצב תקוע. גם אם אי אפשר לשנות את המצב המטפל מסייע לזוג ללמוד לחיות ביחד עם הקושי, אבל בדרך אחרת, וזהו שינוי מהותי. ולגבי התוצאות, על פי ניסיוני 80% מהזוגות שהגיעו לטיפול במטרה הציל את זוגיותם העשירו ושינו אותה לכדי חיים משותפים טובים יותר.

שאלה אחרונה ומעט כאובה – האם יש זוגות שלא ניתן לסייע להם?

יש אנשים שמגיעים לטיפול רק כדי להוכיח שהם צודקים, שהם הקורבן ושהם יודעים מה טוב לעצמם. להם באמת קשה מאוד לסייע, ולאור ניסיוני האישי והמקצועי אני יכולה כבר בפגישה השנייה לדעת למי אפשר לסייע להציל את הזוגיות, ולמי לא. אם נחזור לדברים שבהם פתחתי, בשונה מהתאהבות את האהבה תמיד אפשר להחיות ולהתאים למצב ולמקום שבו בני הזוג מצויים בהתפתחותם. ואולם, כאשר הלב נמצא אצל מישהו אחר או מישהי אחרת, לא ניתן להחיותה.

מה עושים עם המצב רוח הזה?


מה עושים עם המצב רוח הזה?
מה עושים עם מצב הרוח הזה?

את הולכת ושוקעת , סגרת את הפה , משתדלת לא לדבר, רק בחדר הטיפולים את ממוקדת עוברת מטיפול לטיפול כמו סרט נע מיומנת מקצועית,חדה רגישה ,רכה מחבקת נותנת .
נועלת את המשרד ויוצאת אל החושך אל הרחוב הריק נוסעת הביתה במכונית החדשה לבית נעים שסידרת אותו בעדינות ברכות ,בית מחבק
, והלב ריק אין בו כלום חוץ מפעימות .
מה עובר עליך שישה עשורים גדושים בסיפורי חיים מלאים

מביטה פנימה מגרדת את תחתית הלב
והופס ים של כעס מבעבע ועולה ,מחניק את הגרון ופורץ בדמעות שנהפכות לבכי גועה מלווה במשיכת אף גיהוקים וקולות יבבה. רחמים עצמיים מציפים אותך
"מה עשיתי? למה דווקא לי? הרי אני כל כך טובה כל כך עוזרת וזה מה שמגיע לי?"
שוב ההתרגשות הזו הבלתי נשלטת למה??
דווקא עכשיו הרבה יותר קל , יש שהישגים אבא כבר מאוזן אחרי מתקפת אלצהיימר
אמא מסורה שסוף סוף מצאה מטפלת ראויה
הילד ,הקטן חיי את חייו ,הגדול רחוק עם המון טוב כלה מקסימה ונכדים פרס של החיים

העסק בסדר, הבריאות טובה
החברים לא עוזבים ומשפחה מחבקת ,אוהבת.
אז מה יש לך לעזאזל מה יש לך? תוציאי כבר את הכאב החוצה תתמקדי

"היא כל כך יפה ואין לה אף אחד בלב" שר אייל גולן  
.
שנים אין לך אף אחד בלב . שם הכעס על עצמך. שם נכשלת
כל בחירות בני הזוג שלך היו ללא הצלחה מרובה
אותו שאהבת מכל עזבת לכבוד אחר שאהבת יותר.
היית איתו 22 שנה , עם התולעת שכרסמה בעץ בשקט בלילה
לא שמת לב לחורים ברהיטים לנסורת שהתפזרה
ניקית, סתמת חורים בחומר מיוחד והמשכת עד שגידול בראש התפתח לך והיית בסכנת חיים של ממש ,
שם כל הרהיטים כרסו ביחד היו חלולים לגמרי
התולעת כילתה את כל העץ שהיה בתוכם.
במקום להתרסק איתם קמת נעמדת והתחלת לצעוד יד אחת בונה משקמת ויד שנייה מחבקת מלטפת
. נותרת לבד עם ילד בן 6 ונער בן 14.

הכרת עוד אחד נחמד שאהב אותך ביותר אבל את היית במקום אחר נפגע וחזר לגרושתו
ואחריו אחר חביב ושוב הלב לא נפתח והלך פגוע כי אותך אהב
והיו שונים חכמים יפים צעירים מבוגרים שמחים נבוכים אוהבים מתאמצים
,ואיש לא חצה את ליבך . המון תירוצים המצאת
"לא פנויה יש ילדים ,יש עבודה, לא אני שמנה כשארזה אעשה את זה , ילדי מתבגרים לא אתן לאחרים להתערב " ודבר לא לקחת לעצמך
לעתים הייתה תחושה שהנה הנה באה הבשורה ,
9 שנים עם בחור מצחיק ונהנתן שאצלו היית במקום השישי אחרי עצמו שלושת ילדיו ופרודתו
נלחמת לקבל מקום ובסוף פינית מקומך לאחרת.

איך נתת לעצמך עם הגבר האחרון להסתבך היה נראה בחור טוב ונדיב אין לו אישה כי נפטרה ,עם ילדיו לא מסתדר
וסוף סוף היית אצלו במקום הראשון
לא ראית כמה מוגבל הוא ברגשותיו כמה משעמם שלא נדבר על כל כך הרבה סימנים מקדימים שלא נתת להם חשיבות ומאוחר יותר היו כל כך חשובים ודוחים
מה יש לך מטומטמת מה את מוגבלת? לא רואה כלום .
לא צריכה בן זוג מסתדרת נהדר לבד עצמאית חרוצה יפה חכמה מליאת תעסוקה

מה קורה לך פתאום אישה?
מה המצב רוח הירוד כאילו אין יותר בשביל מה
עשור שישי מפגשיך בכמיהה למצוא אהבה אהבת אמת שתחבק שתחזק
ואת מי ייוצא לך לפגוש?

זקן מידי, צעיר מידי , משעמם, בסרט נרדם לא רעב, רוצה רק קפה
טוב תבשלי לא אוהב לאכל בחוץ
חטוב לטעמו, מגיע אחרון ומתיישב ואחריו נוחתת בטנו ברוב הוד והדר
שערות מהאוזניים ומהאף ועל הראש שלושה
ואם הוא כבר נראה בסדר בטוח שהוא לפחות נשיא ארה"ב
ואם נכסים בכיסיו וברכושו את צריכה להיות אוקראינית צעירה מסותתת
אז את מי תכניסי לליבך בעשור השישי את מי?

 ואייל גולן ממשייך לו נגן ....  "העולם הולך ומזדקן"

למה צריך חברים?


למה צריך חברים?
הפרופ' משה בר, הוא אחד המומחים הגדולים בעולם לחקר המוח.
נושא המחקר מתרכז בעבדתו של פרופ' בר הוא הירידה בזיכרון בקרב אנשים מבוגרים.

אחרי 17 שנים בארה"ב החליט פרופ' משה בר, אחד המומחים הגדולים לחקר המוח,לעזוב את מנעמיה של אמריקה ולחזור ארצה,
כדי להיות כאן עם מכריו וידידיו מימים עברו.

בריאיון הקצר שנערך עימו הוא מסביר מדוע החליט לבצע את השינוי המשמעותי בחייו.

מתברר שעם כל המותרות שמאפשר אורח החיים האמריקני, מה שחסר שם לישראלי הטיפוסי, הוא החברים והמשפחה.
"בארה"ב אתה נמצא למעשה לבד", אומר פרופ' בר ומסביר:"במשך שנים למדתי להסתדר לבד, לעבוד ולבלות הרחק מחברים אמתיים וקרובים וממשפחה .

אבל אחרי שנים של חיים כאלה, פתאום הבנתי שמה שאני חוקר במעבדת המחקר שלי באוניברסיטה, מתבטא גם בחיי הפרטיים.
הבנתי שאם לא אחזור לקרבתם הממשית של חבריי הוותיקים ומשפחתי, זה יפגע בסופו של דבר בתפקודי הקוגניטיבי"אומר הפרופסור, שהחליט לעזוב את ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות ולשוב אל ארצנו הקטנטונת.

כך מסביר פרופ' בר את ממצאיו החשובים: "כמו שהמחקרים המסורתיים והמוכרים לימדו אותנו ואותם, אנחנו והורינו הקשישים חושבים,שהם יכולים לפתור את בעיית הירידה בזיכרון רק בעזרת פתרון תשבצים וסודוקו, קריאת ספרים ולימוד למשל של השפה הסינית, או לנגן בפסנתר", הוא אומר, "הם תולים תקווה שכאן הם ימצאו מזור לדמנציה - המחלה שמתבטאת בהידרדרות בזיכרון, אבל המחקרים החדשים כיום מעלים שכדי להתמודד עם הירידה בזיכרון צריך לא רק "לאמן את המוח"באמצעות לימוד, אלא גם לשלב שינויים באורחות החיים.

התחושה שלי ושל חוקרים רבים אחרים שעוסקים כיום במוח האנושי היא שקריאת ספרים, לימוד השפה הסינית,פתרון סודוקו או משחק ברידג' פעם בשבוע אכן עוזרים - אבל רק באופן מוגבל.
מה שכן - וזו תגלית חשובה מאוד - המלחמה באובדן הזיכרון משיגה תוצאות משמעותיות יותר כשמתחזקים קשרים חברתיים ומצויים בפעילות חברתית".

איך אתה מסביר את זה? "מתברר שמבוגרים הנוטים להסתגר בבית ולא יוצאים לפגוש חברים ומכרים על בסיס קבוע מאבדים את הזיכרון שלהם בקצב מואץ - ולא משנה אם יפתרו חידות ותשבצים. מספיק להסתכל בעיניים המבריקות של אותם אנשים מבוגרים כשהם חוזרים לבתיהם מפגישות עם מכרים וחברים כדי להבין עד כמה
האינטראקציה החברתית הזאת חיונית.

אנחנו שוכחים לפעמים שהאדם הוא חיה חברתית ויחסים וקשרים עם בני אדם אחרים חשובים לא רק כדי להעביר את הזמן בנעימים, אלא גם כגירוי למוח וככלי לשיפור הזיכרון.
דיווחים ממחקרים מדעיים על אזורים מוחיים שהם מפותחים יותר אצל אנשים שמתחזקים רשתות חברתיות ענפות יותר, ושמוחם של אלו פלסטי וגמיש יותר בתפקודיו וביכולת הלמידה שלו".
מתברר אם כן, הפתרון הוא
חברותא!!!הכל בחברותא!!! לאכול בחברותא, לבלות בחברותא, לקרוא ספרים
ולדבר עליהם בחברותא, לשחק משחקים בחברותא, לטייל בחברותא ועוד ועוד...הכול בחברותא!!! 

אחותי הקטנה


אחותי הקטנה
איזו "דאה"(חנק) לבוא אליך הביתה ,אני גוררת את עצמי בכוח ללכת אליך.
לא שבעבר היית איש מצחיק אבל היית איש שיח ,איש שהכי אהבתי והסתדרתי איתו.

ועכשיו?
למה צריך את זה בכלל את המחלה הנוראית הזו ,את הזקנה שמבזה את האדם שלוקחת ממנו את הכבוד שבנה לעצמו במשך 89 שנים.

נכנסת בלי לדפוק במלא לא שומעים הטלוויזיה דלוקה בקול גבוה ומצמצמת את הקול הבלתי נשמע יותר.
אתה צפון בספה .לבוש למשעי מגולח , גרוב בגרבי צמר כי כל הזמן קר לך ונעלי בית מפנקות על רגליך.

הסינר תלוי על צווארך,הסינר הפרחוני בצבעיו העליזים אדום, ירוק,צהוב ובורדו, לא מצליחים לטשטש את מבטך האפור השקוף שיוצא מעינך הימנית היחידה שנותרה לראות ומסרבת לראות צבעים.

אני מתקרבת אליך באהבה גדולה באהבה מהולה בחמלה מנשקת את לחייך ההולכים ושוקעים מחבקת את עצמות כתפיך.
מזכירה לך כמה אני אוהבת אותך,ואתה מנשק ונאנח
" אבא מה שלומך?אני שואלת ואתה כמנטרה שחוזרת על עצמה כבר שנים "לא טוב" .

שוב הלב שלי עולה על גדותיו,שוב המחשבות החוזרות מה לעשות שתהיה שמח?
שתהיה מרוצה שהגעת לגיל מופלג עטוף במשפחה מדהימה ,אישה למופת שדואגת לך כמו לילד נזקק ,
4 ילדים כל כך מוצלחים שעזרת להם להגיע לאן שהגיעו בזכות התמיכה וחכמת החיים שלך.

11 נכדים יש לך, אחד אחד פרח, פרח עם גבעול בשרני ועלי כותרת צבעוניים משמחים כל לבב וריחם מופץ ברבים,3 נינים אבני חן כל אחד מהם, וכולם ינקו ממך ומאימא את הכוח לחיים.
ואתה ?
בוחר לראות בעין האחת את החסר רק את החסר,אולי אתה לא אשם אולי העין שנכרת לך לפני 20 שנה היא זו שהייתה אחראית על הטוב והיפה.

לידך יושבת אימא יפה כמו תמיד עייפה יותר מתמיד.
צוחקת מנסה להכניס מעט שמחה מאולצת לתוך האווירה העכורה.

אימא שלי הקלילה ,הזורמת הצוחקת כלואה יום יום במאסר הדכדוך שאתה משרה בבית "כמה את יפה ביתי,את לבושה יפה" מחבקת חזק וזה בא במקום "אני אוהבת אותך" זו השפה שלה תופרת צמרת במקצועה מנסה לתפור את חלקי החיים היפים שנותרו לצעיף גדול ,צבעוני שיעטוף את 4 ילדיה ויגן עליהם מהאפור שבחוץ.

"ריתשו"?ראית אותו ?שואלת אימי במרוקאית כדי שלא יבין...
מבולבלת מעט ושוכחת קצת, הוא בעולמו והיא בעולמה ,הטלוויזיה פתוחה בערוץ האוכל כאילו משביעה את הנפש הריקה "גרדו ג'ינג'ר לתוך המרק . "מצוין למערכת החיסונית" נשמע קולו של השף,ואני בוהה בו ושואלת אם זה יעזור לחסן את הלב מפני הכאב.

"דאה דאה " לוחשת אני לאוזן אחותי שישבה בקצה הספה. היא שמבינה אותי בלי לדבר .שיודעת הכי מה משמעות המילה .חנק.
היא לי לאחות כבר כ 59 שנה ,האחות היחידה שלי ,אני הגדולה ואת הקטנה, תמיד אחותי נשארה הקטנה.(כמה גדולה את בעיני)

יש לנו שני אחים ,אחד גדול ואחד קטן למרות שהוא קטן ממני ב5 שנים נקרא אחי הגדול,
יש משהו במרוקאיות הזו שעד שלא נולד בן כל היתר לא נחשב,
ואחי הקטן ממני ב 16 שנה נשאר תמיד הקטן ,למרות שהוא כבר גדול בגיל ובעשיה.

אני והיא גדלנו אחת ליד השנייה ואחת עם השנייה לא רק כאחיות אלא כחברות הכי טובות.,
קמת מהספה חיבקת אותי ,

שמחה כל כך שהגעתי,יש לנו כל כך הרבה מה לספר לשתף אבל יודעות שעכשיו יש רק מקום לדבר אחד,
להזיז קצת את האפור כדי שיהיה מקום לנשום.

מתחילות לקשקש על זה ועל זו מנסות לצחוק ,להוריד את קולו של השף מהמרקע ולספר מה היה, מה קרה.
ואני מביטה בך מהצד ומחייכת,היא המתנה הכי יקרה שאבא ואימא נתנו לי.
עדינה כל כך, רגועה כל כך.

היא עם שמלתה השחורה הצמודה שמדגישה את גופה הרזה ,שיערה שזור בחוטים לבנים מחוברים לתלתלים רכים, שלא ידע צביעה מעולם,עיניה החומות העגולות החכמות המדברות מחבקות אותי במבט שאומר "תפסי מרחק ,זה לא את".

זוכרת אותנו בוכות מהלב כאשר נפרדנו או הפרידו בינו היא ואני מחובקות חזק והחזה עולה ויורד והדמעות זולגות והלב דופק בקצב של "אל תלכי אל תלכי" והיינו הולכות עם אותה "הדאה" שיש לי עכשיו בחזה

היא נחשבת לחכמה בין שתינו,היא הטביעה את עצמה בלימודים והייתה המצטיינת של הכיתה,השכבה , ובית הספר.

אני נחשבתי ליפה, כשבאו אורחים שמו אותי בחזית ליפות את הכניסה ,כשהיו צריכים דברי חכמה שמו אותי בפינה ,

עד היום אין מפגש או אירוע שהיא לא מעשירה אותו בדברים הנוגעים לכל אחד ואחד מהנוכחים .
אני שומרת את כל מכתבייך ואת כל ברכותייך במעטפה חומה גדולה שצבעה מעיד על זמנה.

כשעצוב לי בלב, בימים שהלבד חודר לנשמתי אני פותחת אותה בעדינות שלא תתפורר ושולפת ממנה מעטפה קטנה שבתוכה אמצא נחמה,וממש לא משנה באיזו שנה נכתבה ,באיזה אירוע נאמרה, תמיד יש בה מילה טובה,תובנה ומסר לעזרה .

היינו מדברות ללא מילים צוחקות מכל גירוי חיצוני שרק אנחנו קלטנו ,צחקנו בצחוק מתפרץ ,
מתגלגל ולא פוסק עד שלעתים היינו את התחתונים מרטיבות.

היום כשהגעתי צחקנו בשקט בלי לדבר על הכאב.
היא מביטה בי בזווית עין עם חיוך מאופק. ואני את ראשי לא מסובבת כדי שהצחוק שבלב שתינו לא יתפרץ ויפגע בסובב.

לי אחות,אחת ויחידה. מצחיקה ,מבינה ,רכה,קשובה ומכילה.

לאחרונה התחלתי לשמוע ממנה צלילים של אכזבה,ביקורת,וראיה מאוד נכונה ,של בני המשפחה.
בכל פעם אני שמחה לראות שגם היא רואה את האמת במערומיה,שגם היא כועסת,שגם לה מלא מידי ממה שקורה,

אני זאת שהייתי תמיד ביקורתית רואה את החיים כואבת ונחנקת,עכשיו אני מרגישה יותר חופשיה לצלצל ולאמר באותו רגע מה מרגישה
בלי להרגיש רגשי אשמה .

יודעת איבדתי כל כך הרבה בחיי,כמעט הלכתי,את היית שם תמיד כמלאך ששומר עלי,התגברתי.
אם אאבד אותה לא אוכל להתגבר!

כל כך הרבה דברים אני רוצה לאמר לה אחותי הקטנה ,אין רגע מחיי שהיא לא שזורה בהם,אז איך אפשר לפרוש 59 שנה במילה?
אני אוהבת אותך ואת מי שאת!!!!!





הסיפור של יעל

הטיסה לארץ הייתה סיוט מתמשך הילד שגידלתי באמונה באהבה ללא גבולות מרוסק לחלוטין לא שולט בעצמו זה הילד שלך שיננתי לעצמי את אמא שלו

כתבו לנו אנחנו כאן עבורכם


  • השיירה 9/2 קריית חיים

ייעוץ און ליין


איך יוצרים אווירה מפרגנת בתוך מערכת יחסים?


תנסו רגע להיזכר איך אתם מתייחסים אחד לשנייה? האם באדיבות ? בסבלנות?
איך נראית צורת התקשורת בניכם?
האם איבדתם את תחושת הביטחון ליד בני זוגכם?
אם זה המצב כנראה צברתם חובות רגשיים כי הפסקתם להפקיד אהבה בחשבון הרגשי המשותף שלכם, עד שמצאתם את עצמכם מתבוננים מול קופת אהבה ריקה.

אז מה עושים?
פרגון יום-יומי הוא המפתח ליחסי אהבה.
על מנת שלא תצטרכו להילחם על מנת לקבל הוכחות לעצם היותכם אהובים ורצויים.

זוכרים איך הייתה נראית האהבה שלכם פעם?
איך סיפרתם הכל אחד לשנייה?
איך עצרתם הכל כדי להתייעץ ,לייעץ ולהקשיב?

בייעוץ זוגי נבין שפרגון זה פשוט לעשות מה שעשינו פעם על מנת לקבל תוצאות שונות בחיי האהבה כיום.


האמת שלך או האמת שלי? איזה אמת קובעת

זוגות רבים מנהלים את היחסים שלהם כאילו אין קשר בין מה שקורה ביניהם ובין מה שגרם לזה לקרות.
הקשר ההגיוני הקיים בין מעשה ותוצאה כל כך פשוט שאפילו ילד יכול להבין אותו .

אבל משום מה, אנשים מבוגרים מנוסים עדיין לא הפנימו אותו אל החשיבה שלהם. לכן אנחנו מוצאים את עצמנו נלחמים שוב ושוב נגד התוצאות בלבד, נגד מה שקורה בינינו, ומתעלמים מהסיבות שיצרו אותן.

שני אנשים שמנהלים את היחסים שלהם עם מנטליות של "הכל בגללך" לא מסוגלים לראות שזה תמיד "בגלל שנינו".

אצל בני זוג המנהלים יחסים מתוך מחשבה בריאה ישנה הבנה עמוקה שאין בגללו או בגללה יש רק בגללנו.

למה בעצם אנחנו כועסים אחד על השנייה?

  • אנחנו כועסים כי אנחנו מרגישים שלצד השני לא אכפת מאיתנו 
  • אנחנו כועסים כי אנחנו מרגישים שהצד השני לא מעריך אותנו מספיק על כל מה שאנו עושים 
  • אנחנו כועסים כי אנחנו מרגישים שבני הזוג שלנו נלחמים כדי להשיג משהו שרק הם רוצים ולא אכפת להם מה זה גורם לנו להרגיש. 
כעסים הם הביטוי המדויק ביותר של חוסר התחשבות אחד בדעות או ברגשות של השני.
כעסים מובילים למריבות שמובילות למצבים רגשיים לא נעימים ומתסכלים.

במקום לחשוב שמריבות וכעסים הם טבעיים למערכות יחסים כדאי לשנות את זווית ההסתכלות .
להסתכל איך אפשר לקבל את הדעה של השני ,גם אם היא מנוגדת לדעתך שלך.
לראות איך ניתן להקל אחד על השנייה ,גם במצבים של עומס .
במקום ללמוד איך לא לצבור כעסים או איך לנהל מריבות יותר פשוט ללמוד איך להתייחס אחד לשנייה בצורה שווה ולהבין שכל הצרכים של בני האדם שווים בחשיבות שלהם .

אם אתם זקוקים להכוונה זה בדיוק הזמן להרים אלי טלפון  .

למה אנחנו רבים ואיך יוצאים מזה?

ויכוחים וקונפליקטים הם מצב בלתי נמנע אצל זוגות מהסיבה הפשוטה, תמיד יש במערכת יחסים בניהם שתי דעות שונות ושתי רצונות שונים זה מזו.
אחד ההבדלים בין זוג לזוג הוא הדרך שבא הזוג מנהל את הקונפליקט עצמו.

יש זוגות שבהתבוננות מהצד רואים את הדרך שלהם לניהול קונפליקט באמצעות פגיעות , השפחה ,מילים כואבות
יש זוגות שיוצאים מקונפליקטים והם אוהבים ומחוזקים יותר.

למה זה קורה?
מה הסוד שלהם?
הסוד הוא הפשוט הזוג הראשון נלחם אחד בשניה
הזוג השני מחפש איך לפתור את המצב ביחד ולא אחד נגד השנייה.

הזוג הראשון שעסוק במלחמה מחפש למצוא את הטועה ואת הצודק אבל לא את הפתרון
בעוד הזוג השני יצא מחוזק מהקונפליקט כי ימצא את הפתרון ולא יחפש את האשם.

במערכת זוגית אין אשמים
יש שניים
אין צודקים או טועים
יש את הדרך שלך ואת הדרך שלי וביחד יוצרים את הדרך שלנו. 

מה גורם לבני הזוג שלנו לסרב לנו?

למה זוגות  לא עושים את המאמץ הדרוש להפסקת המריבות שלהם?
למה זוגות לא עושים את המאמץ הדרוש כדי להפסיק לפגוע ולקלל?

אז למה זוגות לא עושים את המאמץ הדרוש כדי לקבל את ההחלטה שהזוגיות נמצאת בראש סדרי העדיפות לפני כל דבר אחר?

כי זה לא מספיק חשוב להם

אם בכל מריבה,כעס, קונפליקט זוגות ישימו מול העיניים את העובדה שהזוגיות והקשר בניהם הוא הדבר הכי חשוב להם יהיו פחות ופחות מריבות כעסים קונפליקטים היעלבויות ופגיעה.

למה קשרים זוגיים נהרסים?

רב האנשים מאמינים שהקשר הזוגי נכשל
כאשר האהבה נגמרת
זה לא נכון.

הקשר הזוגי נכשל כאשר נוצר פער גדול בין בני הזוג
ההבדל בין זוג שמתנהל טוב לבין זוג שמתנהל גרוע
טמון ביכולת לצמצם פערים במריבות ואי הסכמות

זוג טוב חוזר לטוב גם אחרי מריבה מכיון שהצליח לפתור אותה
זוג גרוע לא מצליח. לפתור והפער גדל

ההגנות והמתקפות יוצרות פערים
דפוסי התנהגות שונים יוצרים פער

יש להתייחס לדרך ולתהליך המריבה ולא לתוכן המריבה.

אנשים לא מתכוונים להרע לבני זוגם אלא משתמשים בדפוסים המוכרים להם ולא מותאמים לאחר

מצב היחסים בין בני הזוג משפיע ישירות על איך אנחנו תופסים ומפרשים את המידע שמגיע אלינו

אנחנו צמאים לקשר. כמו סם החיים
לכן חייבים להתייחס לרגשות שקיימים בתוכנו ולא רק למילים


חשוב לקחת אוויר ,לנשום להירגע
ליצור מעגל קשר חיובי
לעזור לאחר לתקן
ולדעת שאנחנו כאן עבורכם.