אחותי הקטנה


אחותי הקטנה
איזו "דאה"(חנק) לבוא אליך הביתה ,אני גוררת את עצמי בכוח ללכת אליך.
לא שבעבר היית איש מצחיק אבל היית איש שיח ,איש שהכי אהבתי והסתדרתי איתו.

ועכשיו?
למה צריך את זה בכלל את המחלה הנוראית הזו ,את הזקנה שמבזה את האדם שלוקחת ממנו את הכבוד שבנה לעצמו במשך 89 שנים.

נכנסת בלי לדפוק במלא לא שומעים הטלוויזיה דלוקה בקול גבוה ומצמצמת את הקול הבלתי נשמע יותר.
אתה צפון בספה .לבוש למשעי מגולח , גרוב בגרבי צמר כי כל הזמן קר לך ונעלי בית מפנקות על רגליך.

הסינר תלוי על צווארך,הסינר הפרחוני בצבעיו העליזים אדום, ירוק,צהוב ובורדו, לא מצליחים לטשטש את מבטך האפור השקוף שיוצא מעינך הימנית היחידה שנותרה לראות ומסרבת לראות צבעים.

אני מתקרבת אליך באהבה גדולה באהבה מהולה בחמלה מנשקת את לחייך ההולכים ושוקעים מחבקת את עצמות כתפיך.
מזכירה לך כמה אני אוהבת אותך,ואתה מנשק ונאנח
" אבא מה שלומך?אני שואלת ואתה כמנטרה שחוזרת על עצמה כבר שנים "לא טוב" .

שוב הלב שלי עולה על גדותיו,שוב המחשבות החוזרות מה לעשות שתהיה שמח?
שתהיה מרוצה שהגעת לגיל מופלג עטוף במשפחה מדהימה ,אישה למופת שדואגת לך כמו לילד נזקק ,
4 ילדים כל כך מוצלחים שעזרת להם להגיע לאן שהגיעו בזכות התמיכה וחכמת החיים שלך.

11 נכדים יש לך, אחד אחד פרח, פרח עם גבעול בשרני ועלי כותרת צבעוניים משמחים כל לבב וריחם מופץ ברבים,3 נינים אבני חן כל אחד מהם, וכולם ינקו ממך ומאימא את הכוח לחיים.
ואתה ?
בוחר לראות בעין האחת את החסר רק את החסר,אולי אתה לא אשם אולי העין שנכרת לך לפני 20 שנה היא זו שהייתה אחראית על הטוב והיפה.

לידך יושבת אימא יפה כמו תמיד עייפה יותר מתמיד.
צוחקת מנסה להכניס מעט שמחה מאולצת לתוך האווירה העכורה.

אימא שלי הקלילה ,הזורמת הצוחקת כלואה יום יום במאסר הדכדוך שאתה משרה בבית "כמה את יפה ביתי,את לבושה יפה" מחבקת חזק וזה בא במקום "אני אוהבת אותך" זו השפה שלה תופרת צמרת במקצועה מנסה לתפור את חלקי החיים היפים שנותרו לצעיף גדול ,צבעוני שיעטוף את 4 ילדיה ויגן עליהם מהאפור שבחוץ.

"ריתשו"?ראית אותו ?שואלת אימי במרוקאית כדי שלא יבין...
מבולבלת מעט ושוכחת קצת, הוא בעולמו והיא בעולמה ,הטלוויזיה פתוחה בערוץ האוכל כאילו משביעה את הנפש הריקה "גרדו ג'ינג'ר לתוך המרק . "מצוין למערכת החיסונית" נשמע קולו של השף,ואני בוהה בו ושואלת אם זה יעזור לחסן את הלב מפני הכאב.

"דאה דאה " לוחשת אני לאוזן אחותי שישבה בקצה הספה. היא שמבינה אותי בלי לדבר .שיודעת הכי מה משמעות המילה .חנק.
היא לי לאחות כבר כ 59 שנה ,האחות היחידה שלי ,אני הגדולה ואת הקטנה, תמיד אחותי נשארה הקטנה.(כמה גדולה את בעיני)

יש לנו שני אחים ,אחד גדול ואחד קטן למרות שהוא קטן ממני ב5 שנים נקרא אחי הגדול,
יש משהו במרוקאיות הזו שעד שלא נולד בן כל היתר לא נחשב,
ואחי הקטן ממני ב 16 שנה נשאר תמיד הקטן ,למרות שהוא כבר גדול בגיל ובעשיה.

אני והיא גדלנו אחת ליד השנייה ואחת עם השנייה לא רק כאחיות אלא כחברות הכי טובות.,
קמת מהספה חיבקת אותי ,

שמחה כל כך שהגעתי,יש לנו כל כך הרבה מה לספר לשתף אבל יודעות שעכשיו יש רק מקום לדבר אחד,
להזיז קצת את האפור כדי שיהיה מקום לנשום.

מתחילות לקשקש על זה ועל זו מנסות לצחוק ,להוריד את קולו של השף מהמרקע ולספר מה היה, מה קרה.
ואני מביטה בך מהצד ומחייכת,היא המתנה הכי יקרה שאבא ואימא נתנו לי.
עדינה כל כך, רגועה כל כך.

היא עם שמלתה השחורה הצמודה שמדגישה את גופה הרזה ,שיערה שזור בחוטים לבנים מחוברים לתלתלים רכים, שלא ידע צביעה מעולם,עיניה החומות העגולות החכמות המדברות מחבקות אותי במבט שאומר "תפסי מרחק ,זה לא את".

זוכרת אותנו בוכות מהלב כאשר נפרדנו או הפרידו בינו היא ואני מחובקות חזק והחזה עולה ויורד והדמעות זולגות והלב דופק בקצב של "אל תלכי אל תלכי" והיינו הולכות עם אותה "הדאה" שיש לי עכשיו בחזה

היא נחשבת לחכמה בין שתינו,היא הטביעה את עצמה בלימודים והייתה המצטיינת של הכיתה,השכבה , ובית הספר.

אני נחשבתי ליפה, כשבאו אורחים שמו אותי בחזית ליפות את הכניסה ,כשהיו צריכים דברי חכמה שמו אותי בפינה ,

עד היום אין מפגש או אירוע שהיא לא מעשירה אותו בדברים הנוגעים לכל אחד ואחד מהנוכחים .
אני שומרת את כל מכתבייך ואת כל ברכותייך במעטפה חומה גדולה שצבעה מעיד על זמנה.

כשעצוב לי בלב, בימים שהלבד חודר לנשמתי אני פותחת אותה בעדינות שלא תתפורר ושולפת ממנה מעטפה קטנה שבתוכה אמצא נחמה,וממש לא משנה באיזו שנה נכתבה ,באיזה אירוע נאמרה, תמיד יש בה מילה טובה,תובנה ומסר לעזרה .

היינו מדברות ללא מילים צוחקות מכל גירוי חיצוני שרק אנחנו קלטנו ,צחקנו בצחוק מתפרץ ,
מתגלגל ולא פוסק עד שלעתים היינו את התחתונים מרטיבות.

היום כשהגעתי צחקנו בשקט בלי לדבר על הכאב.
היא מביטה בי בזווית עין עם חיוך מאופק. ואני את ראשי לא מסובבת כדי שהצחוק שבלב שתינו לא יתפרץ ויפגע בסובב.

לי אחות,אחת ויחידה. מצחיקה ,מבינה ,רכה,קשובה ומכילה.

לאחרונה התחלתי לשמוע ממנה צלילים של אכזבה,ביקורת,וראיה מאוד נכונה ,של בני המשפחה.
בכל פעם אני שמחה לראות שגם היא רואה את האמת במערומיה,שגם היא כועסת,שגם לה מלא מידי ממה שקורה,

אני זאת שהייתי תמיד ביקורתית רואה את החיים כואבת ונחנקת,עכשיו אני מרגישה יותר חופשיה לצלצל ולאמר באותו רגע מה מרגישה
בלי להרגיש רגשי אשמה .

יודעת איבדתי כל כך הרבה בחיי,כמעט הלכתי,את היית שם תמיד כמלאך ששומר עלי,התגברתי.
אם אאבד אותה לא אוכל להתגבר!

כל כך הרבה דברים אני רוצה לאמר לה אחותי הקטנה ,אין רגע מחיי שהיא לא שזורה בהם,אז איך אפשר לפרוש 59 שנה במילה?
אני אוהבת אותך ואת מי שאת!!!!!